הכאב על היעדר התשוקה, מייצר את ההשתוקקות על מה שיכול להיות קיים. להישאר עם בן זוג לנצח – עבר מהעולם המודרני. תוחלת החיים, החיים בעידן החדש בו היעוד והתשוקה של כל אחד מבני הזוג תופס מקום נרחב, בניגוד לתפיסה הישנה בה זוגות לא עסקו במימוש עצמי, אלא בהישרדות, הביאו את מערכות היחסים הזוגיות למיצוי, בה אחד לכל 3 זוגות, מתגרשים ותופעה נרחבת בעלייה בכמות "זוגרים" (זוגות שחיים ללא נישואים).
תוחלת החיים הממוצעת בעולם עלתה ב-60 האחרונות ב-21 שנים. מ-47 בשנות ה-50 לכ- 70 בשנות ה-2000. רק כדי להבין את השינוי התהומי, בשנת 1800 חיו בני האדם 30 שנים בממוצע.
ומכאן עולה השאלה, האם לנוכח העלייה ההולכת וגוברת בתוחלת החיים ובתמורות העולם המודרני, מסיפורי קליניקות האימון הזוגי בה יותר ויותר זוגות מגיעים על מנת לנסות לגשר על פערים, לרפא פצעים עקב רומן כזה או אחר, מיצוי של הקשר, אובדן התשוקה, התנסויות פוליאמוריה שלרוב אינן מצליחות לשרוד, האם עלינו להפעיל גמישות מחשבתית לנוכח הנסיבות הללו ופשוט לקבל את המציאות כפי שהיא שמערכות יחסים דינן לא לשרוד כפי ששרדו פעם?
במאמר זה, אמנה נסיבות שמביאות למשבר ואף למיצוי במערכות יחסים. אחת הנסיבות העיקריות בשפה האימונית הינה פערים בקצב המימוש העצמי. בעידן הישן, הגברים היו מתפרנסים בכל עבודה, אפילו אם הייתה שנואה עליהם, רק על מנת ליצור הכנסה לקיומה של משפחה ואילו מקום האישה היה בעבודות הבית וגם אם אלו לא היו לרוחה, שהרי מחובתה לבצען על מנת לקיים את אורח החיים ה"מקובל", ואילו בעידן הנוכחי, אנו חיים בלמצוא את היעוד המדויק לנו ולחיות חיי מימוש מלאי תשוקה ולהט בכל הפלחים בחיינו, אם בקריירה ואם במערכות יחסים. כאן מגיעה סוגיית הפער בקצב המימוש העצמי. כאשר אחד מבני הזוג "נותר מאחור", ככל הנראה מערכת היחסים לא תשרוד לאורך זמן, כיוון שהמימוש העצמי הינו תנאי וערך עליון לחיים בעידן החדש. בד בבד עם האלמנט הנוסף בסוגיות הרווחה הכלכלית. אם נסתכל אחורה בזמן, זוגיות בעידן הישן הסתפקה ב"להתקיים" מתוך ערכים של צניעות, נאמנות למשפחתיות לעומת זוגיות בעידן החדש שבה תרבות השפע, נאמנות לעצמי והנאות החיים הם תנאים מהותיים. במידה ובזוגיות נראה "האטה" בהתקדמות כלכלית, וקושי של אחד מבני הזוג להביא להתקדמות פיננסית, היא לא תשרוד לאורך זמן.
אסתר פרל, המטפלת הזוגית האייקונית ומחברת רבי המכר "סיפור מהצד" ו"אינטליגנציה ארוטית" מדברת על כך שאחד האויבים הגדולים ביותר של מושג התשוקה הינה שיגרה. האלמנטים שמגבירים תשוקה בזוגיות ארוכת טווח היא היכולת "להפתיע" ולהוציא צדדים אחרים שלעולם לא חשב בן הזוג שלך שהם קיימים בך. אפקט ההפתעה מעורר גירוי חיובי, ואף מביא אותנו להתלהבות של גיל ההתבגרות. כשמתרחש רומן, חשוב שנשאל את עצמנו מה ניתן ללמוד ממה שקרה וכיצד לדייק את עצמנו ולעורר תשוקה מחדש.
אמנה כאן מס' גורמים שעלולים להביא לרומן מהצד או לשחיקה שתביא לסיום היחסי מספיק שיתקיים גורם אחד בלבד על מנת להצית רומן מהצד:
- חינוך נוקשה – אנשים שגדלו במשפחה עם חינוך נוקשה, ירצו "לפרוץ מוסכמות". סוג של מרד ובדיקת גבולות.
- מוות או טרגדיה, בשילוב חוסר שביעות רצון מהיחסים האינטימיים עלול להוביל לסיפור מהצד. הצורך להוכיח לעצמנו שאנחנו חייבים למצות כל רגע, עלול לגרור אותנו לשם, בשאיפה שנגיע לאושר "האולטימטיבי" כל עוד אנו בחיים.
- אי התאמה ב"קצבים" – הוא איש עם מעוף, בצמיחה והתפתחות תמידית. היא בסוג של "סטגנציה". הפערים הללו, כשנפגוש אדם שמשקף בדיוק את החוסר בבית, יוביל לתופעת "Mirror" בה הדמות החדשה שפגשתי ממלאת את הצרכים שחסרים לי בחיים.
תשוקה רומנטית מביאה עמה המון התרגשות ואף התמכרות וניתן להשוות תופעה זו לתקשורת של תינוק עם אימו שמאופיינת בקשר עין אינטנסיבי ובחייכנות הדדית (ממאמרו של Paris).
המשיכה החזקה ביותר בין בני זוג מתקיימת כשאין הזדקקות. כשהאחד למעשה לא תלוי בשנייה ולהיפך, רוצה כן , צריך לא. כעס, לחצים, שיפוטיות וביקורתיות, הם מתכון בטוח לריחוק ולהיעדר משיכה. במקום שישנה תלות, התשוקה וההתלהבות פוחתות שם. מרבית הזוגות המגיעים לאימון וייעוץ זוגי, נראה כי הבעיות העולות נשענות על הקושי להסתגל למציאות המודרנית ולניסיון לחיות כמו בעידן הישן. לפני שנשפוט את אחד הצדדים ראוי שנבין מה הביאו למקום זה, נבחן כיצד ניתן למנף ולחזק את מערכת היחסים ולהביאה למקום אחר.
מחקר גראנט שנערך באונ' הארווארד שפיצח את הקוד לחיי אושר הוכיח כי, אושר זאת אהבה במערכות יחסים ובפרט בזוגיות. ראוי שנחיה חיים מאושרים ומלאי אהבה ונכיר בעובדה שישנה תוחלת חיים גם במערכות יחסים ושינוי מהותי בסגנון הזוגיות וצרכיה לאורך זמן.
(הכותבת הנה מאמנת מוסמכת CCIL מתמחה במערכות יחסים וארגונים, מנחה ומאמנת במסלול להנחיית קב' ופיתוח מצוינות אישית באונ' בר-אילן).
