אימון למרחקים ארוכים – עוגן הזהות כבסיס לאימון אפקטיבי, מדיד ולמחויבות מתמשכת של המתאמן

יאנה, שם בדוי, הגיעה לאימון עם מטרה שנשמעה בתחילה ברורה מאוד. לאחר כמה שנים של גירושין היא אמרה שהיא רוצה זוגיות חדשה. לא סתם זוגיות, אלא קשר יציב ובטוח, כזה שייתן לה משענת, ביטחון ותחושה שהחיים שלה חוזרים למסלול. לכאורה, זו הייתה מטרה אימונית ראויה, ברורה ואף מדידה. אפשר היה לעבוד על ביטחון עצמי, אמונות מגבילות, פחד מחזרה לעולם הדייטים וצעדים מעשיים ליצירת קשר חדש.

אלא שככל שהתהליך התקדם, התברר כי מאחורי המטרה המוצהרת הסתתרו שאלות עמוקות יותר: מה הזוגיות הזו אמורה לפתור עבורה, מאיזה מקום פנימי היא בוחרת, והאם המטרה שהביאה למפגש האימוני באמת מבטאת את האדם שהיא מבקשת להיות.

מאמר זה נולד מתוך עבודת שטח ומתוך מפגשים רבים עם מתאמנים שהגיעו עם מטרות ברורות לכאורה, אך התקשו להתמיד בהן, או גילו שגם לאחר שהשיגו אותן לא נוצר שינוי פנימי משמעותי. מתוך העבודה בקליניקה התחדדה ההבנה כי לא כל קושי בהתמדה נובע מהיעדר משמעת, מוטיבציה או תוכנית פעולה, ולא כל השגת מטרה מעידה בהכרח על שינוי עמוק. לעיתים הקושי נמצא בפער שבין המטרה שהמתאמן מציב לבין עוגן הזהות שממנו הוא בוחר, מתחייב ופועל.

תרומתו המרכזית של המאמר היא בהצעת דרך נוספת להבין מדוע מתאמנים מתקשים להתמיד גם כאשר המטרה נראית נכונה, ברורה ומדידה, ומדוע לעיתים גם השגת המטרה אינה משנה דבר מהותי בתחושת החיבור, המשמעות והבעלות הפנימית של האדם על חייו. במילים פשוטות, מטרה שאינה מחוברת לעוגן הזהות עלולה להיכשל גם כשהיא מושגת.

חשוב לומר כבר בפתח הדברים כי אין במאמר זה הזמנה לפרש את המתאמן, לבקר את מטרותיו או להחליט עבורו מה נכון לו. להפך, דווקא משום שהאימון מבוסס על כבוד עמוק לאדם, לחירותו וליכולת הבחירה שלו, על המאמן להיזהר מפרשנות יתר, מהשלכה ומהובלה סמויה. תפקידו אינו לקבוע מהי המטרה האמיתית של המתאמן, אלא ליצור מרחב שבו המתאמן יוכל לברר זאת בעצמו. הדרך לכך עוברת דרך הקשבה פעילה, שיקוף נכון, שאלות פתוחות ומאתגרות וכלים אימוניים המאפשרים למתאמן להכיר טוב יותר את עולמו הפנימי.

מקרה אימוני. כשהמטרה המוצהרת אינה מספרת את כל הסיפור

יאנה, בת 38, גרושה ואם לילד, הגיעה לקליניקה בתחושה מתמשכת של ריקנות, בלבול וחוסר כיוון. במפגש הראשון נערך ראיון עומק, לצד שאלונים ומיפוי תחומי החיים. לאחר שעברנו בין תחנות חיים, לבטים, מחשבות ורצונות שונים, שאלתי אותה מהו הדבר החשוב ביותר עבורה כרגע. לאחר התלבטות היא השיבה כי היא רוצה זוגיות יציבה.

כאשר התבקשה לתאר את הזוגיות הרצויה, היא לא תיארה תחילה קשר רגשי, הדדי או מרחב שבו תוכל להיות היא עצמה, אלא את דמות הגבר שהיא צריכה. גבר שידאג לבית, יפרנס, יהיה משענת, ישמור עליה, יעניק לה ביטחון, יכבד את הוריה ואת משפחתה, יהיה בעל ערכים מסורתיים ויידע לפרגן לה. במילים אחרות, הזוגיות הוצגה כמענה לצורך עמוק בביטחון, יציבות, הגנה ואישור.

בשלבים הראשונים עסקנו בשאלות סביב הזוגיות: מה היא אמורה לאפשר לה ומה ישתנה אם הזוגיות הזו תיכנס לחייה. יאנה תיארה כי כאשר יהיה לצידה גבר יציב ותומך, היא תוכל לדאוג פחות לעצמה ולילד שלה, להרגיש מוגנת יותר, ואף להגשים חלום ישן ולעבור ניתוח קוסמטי שיגרום לה, לדבריה, להרגיש יפה יותר ושלמה יותר עם עצמה.

בהדרגה היא החלה לצאת לדייטים. לאחר זמן מה חברה חיברה בינה לבין גבר שנראה לכאורה מתאים בדיוק לתיאור שבנתה. הוא הגיע ממשפחה מסורתית, החזיק בערכים שהיו חשובים לה, התנהל בכבוד, דאג לה, כיבד את משפחתה והתקבל בהתלהבות רבה על ידי הוריה. לאחר מספר חודשים היא פנתה שוב. היא אמרה שככל שהקשר התקדם החלו להתגלות סדקים בתחושה שלה שזה הדבר הנכון עבורה. במילים שלה היא תיארה את הקשר באופן חיובי, אך בין המילים הופיעו היסוסים, רגעי שקט וכיווץ. באותו רגע עלתה האפשרות שיש עוד משהו שמבקש להתברר, אך עדיין קשה לה לומר אותו בקול.

כמאמן, זה היה רגע עדין. מצד אחד, לא היה נכון ללחוץ עליה או להוביל אותה למסקנה שלא הגיעה אליה בעצמה. מצד שני, היה חשוב להחזיק עבורה מרחב שבו תוכל לפגוש את האמת הפנימית שלה, גם אם היא מערערת את הסיפור שבנתה לעצמה. זו בדיוק הנקודה שבה המאמן נדרש להקשיב לא רק למטרה, אלא לזהות שמתחילה לדבר דרכה.

באותו שלב השתמשנו בכלי אישיות מוערכת. יאנה בחרה את סבתה שנפטרה, האדם שהיה הקרוב אליה ביותר. בתהליך של דמיון מודרך היא חזרה לבית סבתה ופגשה מחדש קול מיטיב, חכם ואוהב שכבר היה קיים בתוכה. כאשר שאלה את סבתה, בדמיון, על הבחור החדש בחייה, עלתה שאלה שסבתה הייתה שואלת אותה בילדותה ובבגרותה. הלב שלך צוחק? זו הייתה שאלה פשוטה, אך עמוקה. לא האם זה נכון. לא האם הוא מתאים. לא מה המשפחה חושבת. אלא האם הלב שלך חי בתוך הבחירה הזו. האם את שמחה. האם את נמצאת במקום שמרחיב אותך ולא רק במקום שמרגיע את כולם מסביב.

במפגש הבא עברנו לעבוד עם עוגני זהות. בשפה הלוגותרפית אפשר לומר שעבדנו עם אותם סיפורים, זיכרונות, תחושות, ערכים ושאיפות שמסוגלים להחזיק את האדם גם כאשר הוא מבולבל או מושפע מרעשים חיצוניים. בשפה האימונית ניתן לתאר זאת כמפגש עם האני בעברי ועם האני העתידי במיטבי. יאנה פגשה מחדש את האישה שהייתה בתקופת הגירושין, את זו שידעה לבחור בחופש שלה גם כאשר אחרים לא הבינו את הבחירה. לאחר מכן ראתה את עצמה כאישה עצמאית, מחוברת יותר לעצמה, משלימה את התואר לסיעוד, עובדת בתחום שיש בו משמעות עבורה, מגדלת את הילד שלה מתוך נוכחות, ובונה זוגיות שמעניקה לה מרחב להיות מי שהיא רוצה להיות באמת.

בשלב הזה לא הסתפקנו בתחושה הכללית שמשהו נכון או לא נכון. עברנו לשאלון ערכים ולחילוץ שיטתי של הערכים שעלו מתוך הסיפור שלה. יאנה התבקשה לזהות מהם הדברים החשובים לה ביותר בחיים, בזוגיות, באימהות, בעבודה ובעצמה כאישה. מתוך העבודה עלו ערכים כמו חופש, עצמאות, אמת פנימית, אימהות נוכחת, משמעות, התפתחות מקצועית וזוגיות שמאפשרת לה להתרחב ולא להצטמצם.

לאחר מכן בנינו מצפן אישי. כל ערך קיבל ניקוד ביחס להחלטה שעמדה בפניה. יאנה בחנה עד כמה המשך הקשר הזוגי מחזק כל אחד מהערכים המרכזיים שלה, ועד כמה הוא מרחיק אותה מהם. כאשר בחנה את הקשר דרך המצפן, התברר כי הוא אמנם קיבל ניקוד גבוה בערכים של ביטחון, יציבות ואישור משפחתי, אך קיבל ניקוד נמוך בערכים שהיו מהותיים לזהותה המתחדשת ולחיים שביקשה לבנות: חופש, אמת פנימית, התפתחות מקצועית, אימהות נוכחת וזוגיות שמאפשרת לה להתרחב. הפער הזה סייע לה לנסח מחדש את השאלה. לא רק האם הוא מתאים לי, אלא האם הבחירה הזו נאמנה לאישה שאני מבקשת להיות.

מתוך הבירור הזה התחדדה אצלה ההבנה כי במשך שנים רבות חיפשה זוגיות שתתאים למשפחתה יותר מאשר לעצמה. היא פחדה מביקורת, מהערות ומהאכזבה של הקרובים לה. היא רצתה שיראו אותה כמי שהצליחה, הסתדרה ובנתה מחדש חיים שנראים נכון מבחוץ. בהדרגה היא למדה להבחין בין רצונות שלה לבין רצונות שהופנמו מבחוץ, בין צורך אמיתי בביטחון לבין ניסיון להשיג ביטחון דרך תלות, ובין זוגיות שמאפשרת לה להיות היא עצמה לבין זוגיות שמספקת אישור חיצוני.

חשוב לדייק. לא היה מדובר בביטול מוחלט של פחדים, רעשים ודפוסים. הם עדיין היו שם. אולם כעת היא יכלה לזהות אותם, להפריד בינם לבין ערכיה, ולא לאפשר להם להיות הגורם המרכזי שמנהל את הבחירה. לאחר בירור הערכים והשאיפות שלה, היא הבינה כי בשלב זה זוגיות אינה בהכרח הדבר שהיא זקוקה לו כדי להיות שלמה יותר עם עצמה. היא סיימה את הקשר, ובהמשך הפנתה את הכסף שחסכה עבור הניתוח הקוסמטי לחופשת קיץ עבורה ועבור הילד שלה. זמן איכות עם בנה, שהתברר כאחד הערכים החשובים ביותר עבורה, קיבל סוף סוף מקום ממשי.

מה המקרה מלמד על מטרות באימון?

המקרה של יאנה אינו מלמד שמטרות מוצהרות אינן חשובות, אלא שהן דורשות הקשבה עמוקה יותר. פעמים רבות המטרה שהמתאמן מביא אינה רק יעד שהוא רוצה להשיג, אלא הדרך שבה הוא מתחיל לדבר על צורך, פחד, כמיהה, ערך או זהות שעדיין אינם מנוסחים במילים. לכן אין למהר להפוך את המטרה לתוכנית פעולה. תחילה חשוב לברר מה היא מבקשת לממש, מה היא מנסה להרגיע, ואיזה חלק בעולמו הפנימי של המתאמן מבקש לקבל דרכה מקום.

במובן זה, עבודת המאמן אינה מתחילה בחשדנות כלפי המטרה, אלא בסקרנות מקצועית כלפיה. השאלה אינה אם המטרה נכונה או לא נכונה, אלא מה היא מספרת על האדם שבחר בה, מה היא מבקשת עבורו, איזה ערך היא מבטאת, איזה כאב היא מנסה להרגיע, ואיזה חלק בזהותו מבקש לקבל דרכה מקום.

כאשר הבירור הזה אינו מתקיים, המאמן והמתאמן עלולים לנוע לעבר מטרה שנראית ברורה, אך אינה נוגעת במה שבאמת מבקש שינוי. במצב כזה, גם השגת המטרה אינה מבטיחה שינוי פנימי משמעותי. המתאמן עשוי להגיע ליעד, אך לגלות שההישג לא חיזק את תחושת החיבור, המשמעות והבעלות הפנימית על חייו. מכאן עולה אחת מטענות המאמר: מטרה שאינה מחוברת לעוגן הזהות עלולה להיכשל גם כאשר היא מושגת.

בהתאם לכך, עולה הצורך בבירור עמוק יותר של עוגן הזהות. לא רק לשאול מה המתאמן רוצה להשיג, אלא לברר אילו ערכים המטרה מבקשת לממש, היכן אותם ערכים נפגעים במציאות חייו, וכיצד ניתן להפוך אותם למצפן אישי שמסייע לו לבחור, להתחייב ולפעול מתוך חיבור פנימי.

טכניקות לחיבור בין מטרה, ערכים וזהות במפגש האימון

לאחר שהובהרה חשיבותו של עוגן הזהות, השאלה המקצועית היא כיצד מסייעים למתאמן לבנות אותו. העבודה אינה מתחילה במתן תשובה למתאמן, אלא ביצירת תהליך בירור שמחבר בין המטרה שהביא, הערכים שהוא מבקש לממש, המציאות שבה ערכים אלה נפגעים, והבחירה שהוא עומד לקבל. לשם כך ניתן לעבוד בארבעה מהלכים מרכזיים. שאלות פתוחות ושאלות עומק, שיקוף פערים, בירור ערכי של הרצוי והמצוי, ובניית מצפן אישי.

השלב הראשון הוא שאלות פתוחות ושאלות עומק. שאלות אלו אינן רק טכניקה, אלא עמדה מקצועית. הן מבטאות את ההנחה שהתשובה אינה אצל המאמן אלא אצל המתאמן. שאלות כמו מה חשוב לך במטרה הזו, מה היא אמורה לשנות בחייך, מה יישאר לא פתור גם אם תשיג אותה, ואיזה אדם אתה מבקש להיות בדרך אליה, מאפשרות למתאמן לבדוק אם המטרה מחוברת לעולמו הפנימי או בעיקר לציפייה חיצונית שממנה אולי נולדה.

השלב השני הוא שיקוף עדין של פערים. המאמן מקשיב לא רק לתוכן המילולי, אלא גם לאופן שבו המתאמן מדבר על המטרה. הוא שם לב להתלהבות, להתכווצות, להססנות, לחזרות, לפערים בין הרצון המוצהר לבין החוויה הפנימית, ולרגעים שבהם משהו מבקש להתברר. עם זאת, אין מדובר בפרשנות של המאמן או בקריאת שפת גוף. המאמן מבחין, אך אינו קובע. הוא משקף, אך אינו מפרש. הוא מחזיר את ההתבוננות אל המתאמן כשאלה פתוחה, כדי שהמשמעות תתברר מתוך עולמו של המתאמן עצמו.

השלב השלישי הוא בירור ערכי של הרצוי והמצוי. בשלב הרצוי המאמן מזמין את המתאמן להיכנס ככל האפשר אל תוך המציאות שהוא מבקש לעצמו ולתאר אותה באופן חי ומוחשי. לא להסתפק באמירה כללית כמו אני רוצה זוגיות, אני רוצה להחליף עבודה או אני רוצה להצליח, אלא לברר איך חייו נראים שם, מה משתנה בתחושת הערך שלו, מה מתרחב בו, כיצד זה משפיע על מערכות היחסים שלו, ומה הוא מרשה לעצמו להיות שם שאולי אינו מרשה לעצמו כיום. מתוך הכניסה החווייתית אל הרצוי מתחילים להתגלות הערכים שהמטרה מבקשת לממש.

זהו שלב קריטי, משום שגם המטרה הרצויה עצמה צריכה לעבור בירור ערכי. לא מספיק שהיא תישמע טובה, נכונה, מעשית או ראויה. יש לבדוק אילו ערכים היא מבקשת להגשים, והאם הערכים האלה באמת מחוברים לזהותו של המתאמן ולאדם שהוא מבקש להיות. כאשר הערכים שבתוך הרצוי מתבהרים, המתאמן מתחיל להבין לא רק מה הוא רוצה להשיג, אלא למה הדבר חשוב לו, איזה פשר הוא מעניק לחייו, ומה הוא מבקש לבטא דרך הבחירה הזו.

בשלב המצוי המאמן אינו מסתפק בשאלה מה תקוע, מה חסר או מה מעכב את המתאמן. לאחר שהתבררו הערכים שהמתאמן מבקש לממש ברצוי, יש לבדוק כיצד אותם ערכים נפגעים במציאות חייו הנוכחית. המצוי אינו רק תיאור של מצב קיים, אלא מרחב שבו ניתן לראות מה קורה לאדם כאשר הערכים החשובים לו אינם מקבלים מקום. הפגיעה בערכים עשויה לחלחל אל תחושת החיות שלו, אל מערכות היחסים, אל הביטחון העצמי, אל הבחירות היומיומיות ואל תחושת המשמעות. כאשר ערך מרכזי נפגע לאורך זמן, האדם אינו רק לא מתקדם. הוא מתחיל לחיות פחות מתוך בחירה ויותר מתוך תגובה.

כאן נוצר הפער הערכי. מצד אחד עומדים הערכים שהמתאמן מבקש לממש דרך המטרה הרצויה. מצד שני מתברר כיצד אותם ערכים נפגעים במציאות הנוכחית ומה המחיר שהוא משלם על כך בחייו. הפער הזה מאפשר למתאמן להבין לא רק מה הוא רוצה להשיג, אלא למה המטרה הזו חשובה לו, מה היא באה לתקן ברמה הערכית, ואיזה חלק בזהותו מבקש לקבל מחדש מקום.

לאחר שלושת מהלכי הבירור האלה ניתן לבנות עם המתאמן מצפן אישי. המצפן אינו רשימת ערכים כללית ואינו תרגיל תאורטי בזיהוי ערכים, אלא כלי מעשי לבדיקת איכות החיבור בין מטרה, ערכים וזהות. הערכים שהתגלו ברצוי והאופן שבו הם נפגעים במצוי מתורגמים למנגנון שבאמצעותו המתאמן יכול לבחון מטרות, החלטות ופעולות.

המצפן נבנה מתוך הערכים המרכזיים שעלו בתהליך. כל ערך מקבל משמעות ביחס לחייו של המתאמן, ולאחר מכן נבחן מול המטרה או ההחלטה שעומדת בפניו. המתאמן בודק עד כמה הבחירה מחזקת את הערך הזה או ממשיכה לפגוע בו, עד כמה היא מקרבת אותו לאדם שהוא מבקש להיות, ועד כמה היא משאירה אותו בתוך דפוסים של פחד, ריצוי, הימנעות או צורך באישור חיצוני. כך הערכים אינם נשארים רעיונות יפים, אלא הופכים לשפה מעשית של בחירה.

כאן מתחדדת תרומתה של הלוגותרפיה לעבודה האימונית. הלוגותרפיה אינה מוסיפה רק שפה של השראה או משמעות כללית, אלא מעמיקה את עצם בירור המטרה. היא מזמינה את המאמן והמתאמן לשאול לא רק מה האדם רוצה להשיג, אלא איזה ערך הוא מבקש לממש. לא רק איזו פעולה תקדם אותו, אלא לאיזו אחריות הוא מוכן להיענות. לא רק כיצד יגיע אל היעד, אלא איזה פשר יש לדרך הזו בתוך חייו. כאשר השאלה הלוגותרפית נכנסת בזהירות למרחב האימוני, היא מחזקת את המעבר ממטרה כמשימה למטרה כביטוי של משמעות (פראנקל, 2022).

החיבור בין האימון הקו־אקטיבי ללוגותרפיה מאפשר להחזיק שתי עמדות מקצועיות משלימות. מצד אחד, העמדה הקו־אקטיבית רואה את המתאמן כאדם שלם, יצירתי ובעל משאבים, ולכן נמנעת מתיקון, פרשנות והובלה סמויה (Whitworth et al., 2007). מצד שני, הלוגותרפיה מזמינה בירור עמוק של ערכים, אחריות ומשמעות. עוגן הזהות נבנה בדיוק במפגש בין שתי השפות האלה. המאמן אינו מחליט עבור המתאמן מה נכון לו, אך הוא גם אינו מסתפק בניהול טכני של מטרות. הוא יוצר מרחב שבו המתאמן יכול לברר מה הוא מבקש לממש, מה נפגע בחייו, ומה יאפשר לו לבחור מתוך חיבור עמוק יותר לעצמו.

לכן, טכניקות לחיבור בין מטרה, ערכים וזהות הן לב העבודה האימונית כאשר מבקשים להפוך מטרה חיצונית לבחירה מחוברת. הן מאפשרות לאימון להישאר מעשי, מדיד ומכוון פעולה, אך בו בזמן להעמיק את השאלה שממנה הפעולה נולדת. מטרה מחוברת אינה רק מטרה שהמתאמן יכול לבצע, אלא מטרה שהוא יכול לעמוד מאחוריה. גם כאשר הדרך קשה, היא מחזירה אותו לשאלה למה הדבר חשוב לו, איזה ערך הוא מבקש לממש, ואיזה אדם הוא מבקש להיות דרך ההתמודדות. כאשר המטרה מושגת, ההישג אינו נשאר רק סימון חיצוני של הצלחה, אלא מקבל פשר ממשי בתוך חייו.

סיכום

מאמר זה מציע מבט אימוני שבו המטרה שהמתאמן מביא אינה נתפסת רק כיעד לביצוע, אלא כפתח לחקירה עמוקה של ערכים, זהות ומשמעות. מטרה יכולה להישמע ברורה, נכונה ומדידה, אך אם אינה מחוברת לעולמו הערכי של המתאמן, היא עלולה להישאר חיצונית, להתקשות להחזיק לאורך זמן, ולעיתים אף לא לחולל שינוי פנימי גם כאשר היא מושגת.

תרומתו המרכזית של המאמר נמצאת במהלך היישומי שהוא מציע. תחילה, המאמן מסייע למתאמן לברר אילו ערכים המטרה מבקשת לממש בתוך התמונה הרצויה. לאחר מכן, הוא בוחן עמו כיצד אותם ערכים נפגעים במציאות חייו הנוכחית, ומה המחיר שהמתאמן משלם כאשר הם אינם מקבלים מקום. מתוך הפער הזה נבנית הבנה עמוקה יותר של המטרה, לא רק כמשהו שצריך להשיג, אלא כביטוי של צורך פנימי, ערך מרכזי וזהות שמבקשת להתברר.

כאן נכנס המצפן האישי ככלי העבודה המרכזי. הערכים אינם נשארים ברמה הצהרתית, רעיונית או השראתית, אלא מתורגמים למנגנון בחירה מעשי. באמצעות המצפן, המתאמן בוחן מטרות, החלטות ופעולות לפי מידת החיבור שלהן לערכיו, לזהותו ולאדם שהוא מבקש להיות. כך האימון נשאר מעשי, מדיד ומכוון פעולה, אך אינו מצמצם את האדם לרשימת משימות או יעדים.

בסופו של דבר, מטרת האימון אינה רק לעזור למתאמן להגיע אל יעד, אלא לסייע לו לבחור יעד שהוא יכול לעמוד מאחוריו. כאשר הערכים נחקרים לעומק, נבדקים מול המציאות ומתורגמים למצפן אישי, המטרה מפסיקה להיות רק משימה לביצוע והופכת לביטוי של זהות, אחריות ומשמעות. זהו ההבדל בין מתאמן שפועל כדי להשיג תוצאה, לבין מתאמן שבוחר דרך שיש לה שורש פנימי, גם כאשר היא דורשת ממנו מאמץ, אחריות ואומץ.

מקורות:

Burke, D., & Linley, P. A. (2007). Enhancing goal self-concordance through coaching. International Coaching Psychology Review, 2(1), 62–69.

פראנקל, ו׳ א׳. (2022). האדם מחפש משמעות: מבוא ללוגותרפיה (י׳ ינאי, מתרגמת). כנרת זמורה דביר.

Whitworth, L., Kimsey-House, H., Kimsey-House, K., & Sandahl, P. (2007). Co-active coaching: New skills for coaching people toward success in work and life (2nd ed.). Davies-Black.