מהי תקשורת מקרבת?
התקשורת המקרבת היא שפה ודרך חשיבה שמעודדת אותנו להתחבר למה שחשוב לנו ולאחר, ובכך מסייעת לנו:
– להתמודד עם קונפליקטים
– להתמודד עם דילמות פנימיות וקבלת החלטות
– לדייק את עצמנו בבחירות שלנו
– לתמוך בעיבוד רגשות
– להרחיב את מנעד האפשרויות לפעולה ואת חופש הבחירה שלנו
*זה לא טיפול רגשי- אך אחת מ"תופעות הלוואי" של התקשורת המקרבת היא הקלה רגשית.
*זה לא ייעוץ- אך התקשורת המקרבת בהחלט מסייעת לנו למצוא תשובות בתוכנו.
אז מה זה כן? אפשר לומר שזה ארגז כלים, או אולי מפתח מאסטר, שיעזור לכם להתחבר ולהקשיב לעצמכם ולאחר, ולבטא את עצמכם באופן שיקל עליכם לראות ולהבין זה את זה, ולרצות האחד בטובת השני.
בואו נראה כמה דוגמאות:
מה יהיה לכם נעים יותר לשמוע:
* האם תעדיפו לשמוע מההורים שלכם שאתם ממש אנוכיים? או שהם ממש ישמחו לעזרתכם?
*האם תרצו לשמוע מבני הזוג שלכם את כל מה שלא בסדר בקשר ביניכם? או איך היו רוצים שזה כן יעבוד ביניכם?
*האם תעדיפו לקחת חלק במאבק נגד אלימות בנשים, או בפעילות למען הביטחון האישי והרגשי של כל אישה?
*האם תרצו לשמוע שאתם חסרי התחשבות, או שפשוט זה לא נעים לראות את הכלים שהשארתם בכיור?
*האם עדיף לנו להגיד למישהו שאנחנו רוצים שהוא יכבד אותנו יותר, או לבקש ממנו שלהבא יגיע בשעה שסיכמנו מראש?
*האם נעים יותר לשמוע שאמא שלכם כועסת כי לא סידרתם את החדר, או כי היא כועסת כי ממש חשוב לה לשמור על הבית נקי?
רובכם ודאי תעדיפו שיידברו ויתייחסו אליכם בהתאם לאפשרות השנייה. אך כמה מכם יודעים לשים את האצבע על העקרונות שמייצרים סוג כזה של שיח ויחס באופן עקבי ורציף?
מה כ"כ מיוחד בתקשורת מקרבת?
את העקרונות האלו חקר במשך שנים הפסיכולוג הקליני מרשל רוזנברג (1934-2015), בארה"ב של שנות ה60 של המאה הקודמת.
מרשל חקר במשך שנים איזו שפה וחשיבה מניעה אנשים לרצות לתרום לרווחה האחד של השני.
*** תרגיל קצר למחשבה- קחו רגע, וחישבו איזה עקרונות של יחסי אנוש מיטיבים מסתתרים מאחורי הדוגמאות שבפסקה הקודמת (או במילים אחרות- למה יותר נעים לכם לשמוע את האפשרות השנייה מאשר את הראשונה?)
המיוחד בתקשורת המקרבת הוא שמרשל רוזנברג לקח וחיבר את העקרונות האלו (ועוד) שמסייעים לייצר מערכות יחסים מיטיבות, לכדי גישה פשוטה ויעילה שמורכבת בסה"כ מארבעה שלבים- שקל לזכור, להבין, וליישם. הגישה שלו יצרה מהפך בחייהם של אנשי רבים ובכך נפוצה מאז ועד היום ברחבי העולם כולו.
היופי שבגישה זו הוא שהיא שמתאימה לכל אדם, לא צריך להיות פסיכולוג כדי להשתמש בה, ולכן מרשל אף הוציא אותה מחוץ לקליניקה, כי טען שכשאנשים באים לטיפול הם חושבים שמשהו בהם לא בסדר.
התקשורת המקרבת למעשה מוציאה אותנו מהשיח והחשיבה של "בסדר\ לא בסדר" אל שיח וחשיבה על מה חשוב לנו. מה שחשוב לנו נקרא בתקשורת המקרבת: צרכים. למשל צורך בביטחון, חופש, תמיכה, שייכות, ועוד.
"מעבר ל-בסדר\לא בסדר ישנו שדה. אפגוש בך שם. ג'לאלאדין רומי"
נחזור לדוגמאות הקודמות – ונכיר את המודל והמונחים של התקשורת המקרבת
כמו שראינו בדוגמאות שבתחילת המאמר-
יותר נעים לאנשים לשמוע על התנהגויות ספציפיות שלהם (כלומר מה הם אמרו או עשו) שלא היטיבו עימכם (לדוגמא "השארת את הכלם בכיור"), מאשר כמה שהם לא בסדר (לדוגמא "אתה אנוכי או חסרי התחשבות"). להתנהגויות האובייקטיביות קוראים בתקשורת מקרבת תצפית– העובדות היבשות. בתקשורת המקרבת נלמד לתרגם את השיפוטים, התלונות, וההאשמות שלנו כלפי אחרים לתצפיות. זה מאפשר לעבור מביקורת מעורפלת שאי אפשר ללמוד ממנה יותר מדי ומייצרת התנגדות אצל השומע (כי אף אחד לא אוהב שמאשימים אותו), למשוב ענייני ואובייקטיבי.
(1) לכן- השלב הראשון במודל הוא מעבר משיפוט לתצפית (עובדה).
בנוסף, כשאנחנו משתפים את האחר ברגשות שלנו ובמה שחשוב לו- הצרכים שלנו (לדוגמא "אני מתוסכל וכל כך חשוב לי שיתוף פעולה"), במקום במה שלא בסדר באדם השני (לדוגמא "אתה חסר אחריות")- זה מגדיל את הסיכוי שהאדם השני ירצה ללכת לקראתנו ולתרום לרווחה שלנו. אנחנו בעצם מדברים על החיוב, על מה כן היינו רוצים, במקום מה ששלילי ושלא עובד לנו.
כך שהשלב השני והשלישי במודל התקשורת המקרבת הוא התייחסות לרגשות ולצרכים.
(2) רגשות מתייחסות לאמוציות ולתחושות גוף- כגון עצב, שמחה, בושה, כעס, אכזבה, תסכול, לחץ, התרחבות.
(3) הצרכים הם מופשטים ואוניברסאליים- כלומר משותפים לכל בני האדם- למשל נראות, הקשבה, מגע, הנאה, משמעות.
לבסוף- בקשות– אם נגיד למישהו שאנחנו רוצים שהוא יכבד אותנו- אין לו יותר מדי מה לעשות עם זה- מכיוון שזה מופשט, ולכל אחד יש פרשנות אחרת למילה כבוד. כמו כן זה מעורפל ונשמע כמו תלונה. ולכן- נרצה לבקש דברים ספציפיים- כמו מה נרצה שיגיד או יאמר כדי למלא את הצורך שלנו בכבוד. למעשה אנו עוברים פה ממצב של תלונה למצב של בקשה.
(4) כך שהשלב הרביעי בתקשורת המקרבת הוא בקשות (אסטרטגיות)- שהן דרכים ספציפיות שתלויות במקום זמן ואדם ספציפי- כדי למלא את הצרכים המופשטים שלנו.
היופי הוא שמכיוון שהצרכים מופשטים- יש אינסוף דרכים למלא אותם. לכן- כשאנו מבקשים- אנחנו מוכנים גם לשמוע "לא" מהאדם השני, ולהיפתח לדרכים נוספות למלא את הצרכים שלנו שלא בהכרח מערבות את אותו אדם, במידה וזה לא מתאים לו.
לסיכום- מודל התקשורת המקרבת כולל ארבעה שלבים: (1) תצפית (2) רגש (3) צורך (4) ובקשה.
בואו נראה דוגמא נוספת:
צילי וגיל חיים יחד באותו הבית. מדי יום משאיר גיל את בגדיו המלוכלכים על רצפת חדר האמבטיה. לצילי זה מאד מפריע.
צילי עשויה להגיד לגיל משהו כמו: "אוף גיל אתה כזה בלגניסט (אבחון\שיפוט)! לא איכפת לך מהבית ואתה לא רואה אותי ממטר! נמאס לי כבר לסדר אחרייך כל יום! (אתה ממש לא בסדר!)" ייתכן שגיל יקשיב לה וייתכן שלא, אבל לאורך זמן- סביר להניח שסוג כזה של תקשורת יוביל למריבות ולריחוק בין צילי לגיל. סביר שגיל יחוש אשמה (על שהוא לא בסדר), או לחלופין כעס על צילי (על שהיא מאשימה אותו) כך שיהיה שרוי בכאב של עצמו ויהיה פחות פנוי לראות את צילי ואת התסכול\כאב שלה.
להלן דוגמא לאופן תקשורת שעשוי לסייע לגיל להקשיב לצילי:
צילי: "גיל, כשאני רואה בערב את בגדייך על הרצפה בסוף יום עבודה (1-תצפית\ עובדה), אני מתבאסת (2-רגש) כי ממש חשוב לי שתהיה לי תמיכה בשמירה על ניקיון הבית (3-צורך). האם תסכים לזרוק את בגדיך לסל כביסה כשאתה יוצא מהאמבטיה (4- בקשה)? זה כל כך יקל עלי"
אולי אמרתם לעצמכם שסוג כזה של דיבור עשוי להישמע מאולץ ומלאכותי- ובכן- זה לא כל מה שלומדים בתקשורת מקרבת. מכיוון שרוב התקשורת בין אנשים איננה מילולית- אם צילי תדבר ככה אבל בתוכה תמשיך לחשוב שגיל לא בסדר- כנראה שגיל ימשיך לשמוע תלונות והאשמות. לכן- חלק גדול מהלימוד של תקשורת מקרבת מלמד מתן אמפטיה קודם כל לעצמנו. אמפטיה עצמית היא איכות של הקשבה עמוקה לצרכים שלנו ולמה שחשוב לנו- עד שנצליח לחוות הקלה רגשית מסוימת. לאחר שחווינו מספיק אמפטיה עצמית- נהיה פנויים רגשית כדי להקשיב לאחר באמפטיה, וגם להביע את עצמנו ממקום שבו לאחר יהיה יותר קל לרצות לשמוע אותנו.
שאלת המפתח
השאלה שמרשל רוזנברג (מייסד הגישה) היה תמיד שואל בתחילת הסדנאות שלו היא: מתוך איזה מקום הייתם רוצים שאנשים ייתנו לכם? מתוך אי נעימות? מחויבות- כי צריך? מתוך אשמה, פחד או בושה? או מתוך זה שאנשים סביבכם רוצים בטובתכם, רוצים להעשיר את החיים, וכי נעים להם לתת לכם?
אנחנו כמובן יכולים לגרום לאנשים לעשות את מה אנחנו רוצים מהם מתוך פחד, אשמה, או חובה (כלומר מתוך מניע חיצוני ולא מתוך מוטיבציה ורצון פנימי אמיתי)- אך המחיר שכולם יישלמו עליו בטווח הרחוק יהיה גבוה מאד לכולם.
הנחות התקשורת המקרבת
מאחורי כל התנהגות אנושית יש צרכים, והצרכים של כולנו חשובים באותה מידה. לכן- אפשר לקחת את הצרכים של כולם בחשבון, בלי לוותר על עצמי (ריצוי), ובלי לכפות ולהכריח את האחר (דרישה, כפייה).
חיבור לפני פתרונות
מרשל רוזנברג טען שמרגע ששני הצדדים מצליחים להתחבר ולהינגע (to be touched) בצרכים האחד של השני- תוך 20 דקות לכל היותר, כל קונפליקט יכול להגיע לסיומו- כי הם מצליחים לחשוב על פתרונות (בקשות\אסטרטגיות) יצירתיים יותר שיימלאו את הצרכים של 2 הצדדים.
כמו כן- כל הקונפליקטים כולם הם תמיד ברמת האסטרטגיות הספציפיות, ולא ברמת הצרכים המופשטים! לכן שני אנשים שמתווכחים על אסטרטגיות שונות, עשויים לגלות שיש להם את אותו הצורך! למשל- האם להתחסן או לא להתחסן- הרבה מהאנשים שהתווכחו ביניהם על סוגיה זו היה בעלי צורך זהה- בריאות.
למי הגישה יכולה לעזור?
לכל מי שנמצא במערכות יחסים כלשהן- בין הורים לילדים, בני זוג, עם קולגות לעבודה, שכנים, בתי ספר, ארגונים ציבוריים, ועוד!
מה עושים בסדנאות של תקשורת מקרבת\ סדנאות דיגיטליות?
בסדנאות לומדים איך להתמודד עם כעסים, עם רגשות אשמה, איך לצאת מדפוסים של ריצוי או לחלופין שליטה, איך להקשיב באופן שייצר יותר חיבור והבנה בין אנשים, איך לשמוע ולהגיד "לא", ועוד.
הכותבת היא ענר וייס מרום, מנחת סדנאות תקשורת מקרבת ומאמנת מוסמכת בלשכת המאמנים.
https://www.mikudbamahut.com/
https://wa.me/972528335288
https://www.facebook.com/mikudbamahut
https://www.instagram.com/mikudbamahut/
