מחקרים מראים שתפיסת העולם של האדם מתגבשת בחמש-שש שנים הראשונות בחייו.
הגורם הפנימי המשפיע ביותר על איך החיים שלנו נראים הוא האופי שלנו
והוא למעשה, דרך החשיבה, הרגש והפעולה האופייניים של אדם… אותם גיבש בילדות המוקדמת,
בשנים הראשונות לחייו.
מדוע כל כך מוקדם וכל כך מהר?
בגלל הצורך העמוק בהתמצאות והסתגלות.
דמיינו חייזר שנוחת על פלנטה חדשה. הוא חייב להתמצא בביתו החדש, ומהר!
בשנים הראשונות לחיים, התינוק אוסף מידע באמצעות ההתרשמויות והחוויות שלו ומתחיל להסיק מסקנות:
איך העולם?
איך החיים?
מי אני?
בשנים הראשונות האלו, מתגבשת תפיסת עולם שלמה: "המדריך הפרטי לחיים, הכולל את כל מה שצריך לדעת כדי להסתדר בחיים על פי תפיסתו.
מרגע שתפיסת העולם הראשונית הזאת נוצרה, היא לא לרוב נבדקת יותר וממשיכה לחזק את עצמה, אלא אם כן משהו משמעותי מאוד יקרה בהמשך החיים ואז יתכן שינוי משמעותי שגם הוא יתכתב תמיד עם תפיסת העולם הבסיסית שגובשה בילדותו.
לכן, אלה השנים בהן ההשפעה ההורית היא הכי משמעותית
באיזה אופן?
באמצעות הפעולות שלנו, אנחנו מעבירים לילדים/ות שלנו מסרים לגבי מה נכון, מה רצוי, מה מתקבל על הדעת ומה לא.
לדוגמא:
אם הורה מתנהג בביקורתיות ושיפוטיות כלפי אירועים ואנשים בסביבתו, יש סיכוי גדול שהילד יפתח גם הוא חשיבה ביקורתית ושיפוטית ויסיק מסקנה שאסור לקבל כלום כפי שהוא ותמיד חשוב לבדוק ןגם למצוא מה לא בסדר ומה הכוונה הנסתרת באירוע או באדם.
ילדים כאלה ישקיעו המון אנרגיות בחיפוש ה"לא בסדר" וילוו זאת הרבה ברגשות של סקפטיות, דחיה, חוסר שביעות רצון וחשש מלהתמסר. להצעות שונות, לאנשים שיגשו בדרכם ובראש ובראשונה חשש מהתמסרות למערכות יחסים עם הסביבה מחשש שמלכודת נסתרת.
אותם הורים שראו את עצמם מסורים, אוהבים ומחנכים לא יבינו בבגרותו של הילד מדוע הוא מתנהג בביקורתיות ושיפוטיות וחושש להתמסר או להאמין להצעות ואנשים סביבו ויחושו תסכול גם מהתנהגותו כלפיהם כמו לשאר הסביבה שלו.
כשהורים משנים את ההתנהגות שלהם, המסקנות והאסטרטגיות לשייכות של הילדים משתנות וככל שזה נעשה מוקדם יותר כך ההשפעה וההטמעה על הילד היא משמעותית יותר.
אחת ההתנהגויות השכיחות של הורים כיום היא -פינוק.
הגדרת פינוק הינה : "עשיית שירותים מיותרים עבור אדם אחר", למשל להאכיל ילד שיכול לאכול לבד גם אם קצת מלכלך ומתלכלך, סידור חדרו של ילד במקום שיקח אחריות על המרחב שלו, פתרון בעיות שונות עבור הילד כדי להקל עליו למרות שיכול לפתור ולהתמודד בעצמו וכן הלאה.
כיום שכיח למשל שהורים מתערבים בחינוך בבית הספר במקום להיות מעורבים ולכן נוטים להתערב בשיקולי הצוות החינוכי באופן ישיר ויותר חמור מכך, להעביר לילדם מסר עקיף או ישיר שמבקר, מקטין ומתנגד צלוותי ההוראה האחראים על החינוך שלו ואך טבעי שהילד למד שאין לראות באותו צוות חינוכי סמכות רלוונטית, דבר שמרפה משמעותית את כוחו החשוב של חינוך סמכותי עם גבולות וכבוד.
לאחרונה שמעתי חבר נוזף בביתו על שאמרה "שיט פאק איט!" לאחר שנכשלה במשחק מחשב.
הוא הרים את קולו ואמר לה מי לימד אותך לקלל ככה? מי בדיוק החברים שלך??
היא ענתה לו "אבא למדתי את זה ממך, אתה אומר את זה בכל פעם שמשהו מעצבן אותך בכביש…." אאוץ'…
אנחנו כהורים לא מושלים ולא צריכים לשאוף לזה, אך בהחלט חשוב שנזכור ונעלה למודעות את ההשפעה הרבה שיש להתנהגות ולמסרים שלנו על הילדים שלנו. ילדים רגישים ויודעים לזהות גם מעבר למילים גם את שפת הגוף, הבעות הפנים ותפיסות עולם גם אם לא נאמרות באופן ישיר בקול.
ככל שנהיה מודעים, נחשוב ונתכנן את תגובותינו, כך גם נוכל להשפיע על המחשבות וההתנהגות של ילדינו בהמשך חייהם.
