• דף הבית
  • רישום ללשכה
  • דרגות וטפסים
  • תשלומים
  • אינדקס מאמנים
  • מאמרים ודיוור
  • בתי ספר
  • צור קשר
  • כניסה לחברים
מטרנד לפרופסיה - כנס על מחקר באימון

"מטרנד לפרופסיה - כנס על מחקר באימון" / ענת קלו לברון

הכתבה פורסמה באתר Coach Letter,

 

 לפני כחודש התקיים כנס 'מטרנד לפרוספיה', אותו ערכה לשכת המאמנים. הכנס עסק בנושא 'המחקר באימון לאן'. לצערי לא הצלחתי להגיע אל הכנס החשוב הזה, אך בכך אפשרתי לעצמי לארח שלושה חברי ועדת מחקר מכובדים בביתי, לקבל תקציר אישי ואף הסבר מעמיק על חשיבותו של המחקר בבנייתה של פרופסיה בפרט, ובפרופסיות האימון בכלל. חשוב לציין שחברי הוועדות בלשכה עושים את עבודתם בהתנדבות, דבר אשר בעיני מעורר השראה ואף ראוי להוקרה. חברי ועדת המחקר הם אילן רובינשטיין, אורנה אופק, נחמה שלף, ד"ר ענת צפוני, ד"ר שוש קזז, ד"ר ענת הרמתי, מיטל גולדברג, סולי פולמנבאום וד"ר דינה שקולניק.

 

הכנס נערך כחלק מהמגמה המלווה את הלשכה בכל פועלה, להפוך את תחום האימון למבוסס מקצועית לפחות כמו דיסציפלינות אחרות. הבחירה במחקר נבעה מתוך אמונה וידיעה כי אחד ממאפייני פרופסיה הוא בסיסי ידע התומכים בה, וידע צומח ומתאפיין בין היתר על ידי מחקר.

 

לדברי חברי הוועדה, כאשר מדברים על דיסציפלינות אחרות, כמו רפואה או פסיכולוגיה, ברור לכל אחד מאיתנו שקיימים מחקרים שתומכים ומגבים את העשייה, ומאפשרים לעוסקים בה להשתמש בהם כבסיס והוכחה להתממשותה. הרעיון של מחקר הוא ליהנות מניסיונם של אחרים ליצור שפה משותפת ולהתחיל להבין ולגלות מה עובד ומה עובד פחות. כשהתחילו לנסות ולמצוא חומרים ומחקרים בחו"ל גילו חברי הוועדה שבכל נושא המחקר באימון, יוזמה זו של הלשכה מקדימה בהרבה מדינות אחרות.

 

למרות השלב הראשוני בו מצוי תחום המחקר באימון גם בעולם, הצליחו בסופו של דבר חברי הוועדה ליצור קשר עם ג'ונתן פסמור, ראש היחידה לפסיכולוגיה אימונית באוניברסיטת איסט לונדון, אנגליה, שהסכים להגיע וערך סקירה על תחום המחקר באימון ואף הביא מספר דוגמאות למחקרים ותוצאותיהם. השני שהגיע, אמנם על קלטת וידאו, אבל אפילו הוריו באו לצפות בהרצאה המיוחדת שהוא צילם עבור הכנס, הוא ד"ר אנתוני גרנט, מנהל היחידה לפסיכולוגיה אימונית בביה"ס לפסיכולוגיה באוניברסיטת סידני, אוסטרליה.

 

האורח השלישי היה פרופ' יוסף הודרה מאוני' בר אילן – מומחה להתפתחותן של דיסציפלינות, אשר סקר את הגורמים הנדרשים להיווצרותה של פרופסיה. פרט להם חיפשו חברי הוועדה מחקרים ישראלים שכבר נעשו, ומתוכם בחרו שלושה שיוצגו בכנס. בסופו של הכנס חולקו המשתתפים לשולחנות עגולים, שבהם נערכה שורה של דיונים בנושאים שונים הקשורים באימון כגון; איך אפשר לחקור אימון , מה היעילות והמועילות של המחקר, אילו מקורות תיאורטיים קיימים , שיטות גישות וכלים בעולם האימון ועוד.

 

ההרצאה הראשונה הייתה של ד"ר ג'ונתן פסמור - ד"ר ג'ונתן פסמור מיקד את הרצאתו בסקירה על התפתחות המחקר באימון.

משנת 2001 ניתן לראות התפתחות ספרותית בתחום, היווצרות דפוסים מדעיים, כלומר מערך מחקרים איכותיים וכמותיים ושימוש במחקרים רנדומאליים מבוקרים. לדוגמא, מחקר שבוצע ע"י גרנט, בו שאלת המחקר הייתה: האם לאימון ישנה השפעה חיובית על תלמידי אוניברסיטה? גרנט השתמש בקבוצת מחקר ובקבוצת ביקורת, תוך יישום טכניקות מיקוד בפתרונות (Solution Focused) ובטכניקות קוגניטיביות התנהגותיות. הממצא: לאימון הייתה השפעה חיובית על גמישות.

מחקר נוסף נערך על ילדים מתחת לגיל 18, שממוצע הציונים שלהם היה מתחת לממוצע הלאומי, נבדקה השפעת תוכנית האימון והקשר שלה לעלייה שלהם בממוצע הציונים. נמצא כי לאימון הייתה השפעה טובה על גמישות, תקווה, ובריאות נפשית.

במחקר אחר נשאלו מתאמנים מה השתפר אצלם בזכות האימון, הם ענו: בטחון עצמי, גמישות, התמודדות טובה יותר עם קשיים, יכולת לערוך חזרה והתכוננות לפני הצגת דברים. 

במחקרים שנערכו באימון בתחום הספורט, נמצא כי שימוש באימון קוגניטיבי הוביל לשינוי באימון הפיסי, כלומר - שיפור התהליכים הספורטיביים. האימון הופך מדעי בהדרגה, אם כי עדיין מוקדם מדי להצהיר ולהכריז על האימון כ"תרופת פלא". מבחינה מחקרית עדיין יש צורך בשיתוף בידע ובאיסוף נתונים ופרסומם.

 

אילו הן ההתנהגויות הגורמות לשינוי?

כתשובה לשאלה זו, פסמור מקשר אותנו לכמה תחומים מקבילים מהם ניתן ללמוד:

· MENTORING – ללמוד מ"הכימיה" הטובה שיש בין המנטור – ל"מנטורי". המנטור מביא עימו חוכמה, ידע.

· תהליכי הערכה – חשיבות הפידבק. יחד עם זאת, פידבק לבדו אינו מספיק! חשוב שתהיה תקשורת תומכת. כלומר: ידבק + תכנית ליצירת שינוי.

· ייעוץ – להתרכז בלקוח, בסיפור שלו. "זה שלו, לא שלי".

· ישנה חשיבות להימצאות מנגנוני תמיכה: מי יכול לעזור ולתמוך במתאמן כדי שיתמיד ויצליח בתוכנית השינוי.

 

אז מה צריך בשביל להצליח?

· לקוח/גורמים חיצוניים: מוכנות לשינוי, תרבות ארגונית, מערכת תמיכה;

· מתודולוגיה, מודלים – אמונה במה שאתה עושה;

· יחסי מאמן – מתאמן. המושתתים על כבוד הדדי. זהו גורם קריטי.

· תקווה וציפיות – משני הצדדים, יש צורך להבין את הארגון (ההיבט הארגוני), להבין את המערכת ולהביא לבסוף לשיפור בתוצאות.

 

אז מה אפשר לקחת ממחקרים בתחומים מקבילים?

ניהול ציפיות לקוח מול ציפיות המתאמן; אמון במתודולוגיה ובעשייה העצמית, ובדרכים ל"פגוש" את צרכי המתאמן. לפתח תכנית פעולה ותמיכה ביישום השינוי; ומבחינה מחקרית: שיתוף ידע אוניברסאלי; שימוש במחקרים אקראיים מבוקרים, קבוצות בקרה ומחקר ובמדגמים גדולים יותר; פרסום מחקרים בכתבי עת וכיו"ב.

 

ההרצאה השנייה של ד"ר אנתוני גרנט - ד"ר גרנט מיקד את הרצאתו בשאלה האם אימון מבוסס עובדות מתפתח? בהרצאתו, סקר ד"ר גרנט את מקצוע האימון דרך עדשת המחקר ושאל, למה יש צורך לעשות זאת? התשובה היא: ללא מחקר, כל מה שנשאר הוא למעשה תופעת ה"פופ" פסיכולוגיה. ומכאן, שיש צורך בשיח מדעי. האימון הינו מתודולוגיה חדשה לשינוי, והשיח המתנהל בה הוא שיח מדעי. ההתייחסות צריכה להיות, שעיסוק באימון הוא שווה ערך למחקר, וכי העוסק באימון (מאמן) צריך להיות דמות משקפת מתוך עולם התוכן שלו. בד בבד, מחקר באימון צריך להתבצע בצורה אתית ומוסרית מתוך בקרה ולמידה מהנעשה.

 

3 נקודות מפתח במחקר באימון:

1. מקצוע האימון – כאשר הדגש על תוצאות, כגון: מחקרים בנושאROI (החזר ההשקעה), מסגרות עבודה תיאורטיות, רווחה, השגת המטרות ועוד.

2. "תעשיית" האימון – כיצד ארגונים עורכים ונעזרים בתוכניות אימון פנימיות וחיצוניות? מהם מאפייני בתי ספר לאימון? מהן התרומות והפרשנויות החברתיות והתרבותיות?

3. המאמנים עצמם – מיהם? כמה הם גובים? סוגיות הכשרה למיניהן, סופרוויז'ן כתחום שמתגלה ומתפתח ועוד.

 

קשיים ואתגרים:

המחקר מעלה איתו קשיים ואתגרים. אחרי הכול, די קשה לבצע מחקר באימון. יש קושי בניהול ותפעול מחקר המתבסס על חייו של אדם, יש קושי במדידת "הצלחת" האימון. ישנן גישות ומתודולוגיות שונות לעריכת מחקר. ובעיקר, אין גישה מתוקנת, מסודרת לביצוע המחקר. חשוב מאוד לא להסתמך רק על דיווח עצמי, אלא להשתמש באמצעי מדידה בעלי תוקף .

 

ראיה לעתיד:

האימון הינו מתודולוגיה מצוינת לחשיבה חיובית ונמצא כיעיל ביותר להורדת רמות חרדה, דיכאון ולחץ, לעלייה ברווחה ובגמישות (התאמה למצב). יש צורך לפתח גוף ידע משותף הנתמך באמצעי מדידה תקפים. אין משמעות למדידת תוצאות לכשעצמן, אלא יש צורך לבדוק איך זה עובד? ולא רק האם זה עובד? חשוב ביותר לפתח מדדים של מנגנונים פסיכולוגיים באימון, יישום האימון, בדיקת גבולות בין אימון לבין תיאוריה ועוד. בעיקר, לדעתו של גרנט, יש צורך לבדוק את ההשפעות של תובנות, שיקוף עצמי ורווחה. מבדיקה שערך גרנט, נמצא כי אין קורלציה בין שיקוף עצמי לרווחה, אך קיימת קורלציה בין תובנות לבין רווחה ולבין והשגת מטרות יש לזכור, כי האימון הוא מתודולוגיה לסיוע בביצוע שינוי והשגת מטרה.

בהתייחסות לנישות אימון בארגונים ואימון אישי לחיים, יש לשים לב לגבולות בין אימון, ייעוץ וטיפול. נכון להיום, גבולות אלה מטושטשים. ממחקר שערך גרנט, 52% מהנבדקים (מאיזה נבדקים? מהם היו? מתאמנים?) גילו רמות גבוהות של חרדה/לחץ/דיכאון. ישנן מחלוקות היכן עובר הקו המפריד.

לטענתו, כשמתאמן מגלה צורך בעזרה מקצועית, חלה עלינו (המאמנים) חובה אתית ומוסרית לזהות אותה. מכאן, שיש צורך להבהיר את הגבולות! , ובמיוחד קריטי לעשות כן כשעובדים עם אוכלוסיה ברמות גבוהות של מצוקה.

 

מאמנים כחוקרים:

מי למעשה צריך לבצע את המחקר? האם המאמנים צריכים לחקור את עצמם? 

לדעת גרנט, הרעיון הוא טוב בתיאוריה. אין זה מקרה פשוט. יחד עם זאת, ישנה כאן הזדמנות נהדרת לשיתוף פעולה בין האקדמיה לבין העוסקים במקצוע. האקדמאים מביאים עימם את הכלים, ואנשי המקצוע את הידע. הרי ישנו קושי בגיוס נבדקים, לכן השיח בין האקדמיה לפרקטיקה הוא חשוב וטוב.

 

אימון באקדמיה:

יש צורך בעליה במספר האוניברסיטאות בעלות התמחות באימון, ביחידות של פסיכולוגיה אימונית ובמוסדות מסוג זה. נכון להיום, ישנה אוניברסיטה אחת בעולם בעלת מחלקה לפסיכולוגיה אימונית והיא באוסטרליה. המחלקה החלוצה הוקמה בשנת 2000. ישנן 3 יחידות מבוססות פסיכולוגיה באנגליה, אחת בדנמרק, ואחת תפתח בקרוב בהארווארד, ארה"ב. 8 סוגי תארים שניים מוכרים במחלקה לפסיכולוגיה אימונית באנגליה. נכון להיום, אנגליה היא המובילה בהכרה אקדמאית בתחום.

 

 

ההרצאה השלישית הייתה של פרופ' יוסף הודרה מבר אילן שאסף את עשרת הדיברות ההכרחיים בתהליך התהוותה של פרופסיה.

"הדיבר" הראשון: בלא תימהון, בלא השתאות כאשר אנו פוגשים את הממשות ( טבע, בן אדם, שיח) אין סיכוי לפריחת החשיבה. ובלעדיה- אין מדע ואין קיום.

הדיבר השני: ללא מושגים מארגנים שמבקשים לסכם, למיין ולדרג נתונים – מלאכות שבהכרח הינן אין סופיות- החשיבה המדעית לא תנסוק. מושגים והמשגות הן השפה (והמטה-שפה) של כל תיאוריה. בעזרתם אנו אוספים והופכים נתונים גולמיים למערך משמעותי שעקרונית ניתן להעשיר ולגוון, או להפריך ולהמיר במושגים אחרים.

הדיבר השלישי: אין חשיבה מדעית בלא התבוננות ומעקב שיטתיים, ויש להוסיף אליהם ניסוים ולהציע הסברים כאשר הדבר ניתן. בלא דיבר זה- כל מושג מתרוקן ומסתלף. זה "המכשיר החדש " והיעיל שאנו נדרשים לו בכיוונים שונים.

הדיבר הרביעי: בלא מוסדות הוראה, בלא העברה שיטתית של הידע, המדע אינו ממריא. נשאר נכס ועונג של מעטים ויעלם עם מותם. לדאוג להוראה מעולה הוא מאז ומתמיד צווי שיש לדבוק בו. אולם הוראה זו הייתה ממוסגרת מדי, חוזרת על עצמה, ומשתגרת ללא תקנה, ללא חוש הביקורת שבלעדיו אין נסיקה יצירתית. וזה הדיבר החמישי.

הדיבר השישי: בלא מגע תכוף ומסודר בין אנשי מחשבה, כל עיסוק הולך ומתעקר עד אינותו.

הדיבר השביעי: לטפח רמה גבוהה, תובענית, תחרותית – דרישה בסיסית של כל מקצוע ומטפחיו; בלי תנאי זה, מידרדרים לכזב ולעיוות בל יכופר.

הדיבר השמיני : לכבד, להעריך, להבין, להקשיב : ציווים מוסריים שבעל מקצוע מחויב להם.

הדיבר התשיעי: אין להזניח את המכללות הנעלמות. היפוכו של דבר. יש לטפחן באורח מודע ושיטתי.

הדיבר העשירי - החתירה לשילובן של דיסציפלינות שונות ונבדלות מאפשרת להטיל ספק בתיאוריות ובפרדיגמות מוסכמות. יחד עם זאת - מעשירה מושגים ותנוחות מקצועיות שנראו חסינים מפני ערעור.

 

לסיום סיפר פרופ' יוסף הודרה כי כאשר נשלח אלי ויזל לאושוויץ והוא בן 15, הוא נאלץ לצאת אל השדה כדי להרים אבנים כבדות, לפי פקודת הצורר, ושם נתקל באדם מבוגר שבשקט ובהשלמה קיים אותה מטלה. הוא שאל את הנער : "מהיכן אתה" ? ויזל ענה לו. " ומה עשית שם"? " הייתי "ישיבה בוחר" (בחור ישיבה) ענה ויזל. "ומה למדת", שאל. "תלמוד". "ואיזו מסכת", המשיך לשאול הזקן. ... ויזל אמר לו. "ואיזה עמוד"? הנער ענה לו. "אז נמשיך", ציווה עליו. "כאן? במחנה? ללא ספרים?" תמה הנער. "כן! כאן!" דרש הזקן. "חייבים להמשיך".... זה הסיפור.....

 

לדברי חברי הוועדה ביסס הכנס גם את האימון וגם את תקפותה של הלשכה כתורמת ערך ומקצועיות, "הייתה הרגשה של התרוממות רוח ובטחון המשתתפים הרגישו שהם יושבים על משהו מוצק יותר והרצון להתחבר ולהיות במקום שתופס את האימון כמקצוע עם עומק ורצינות בא לידי ביטוי בכל אחד ואחת מההרצאות והדיונים בשולחנות העגולים. בשולחן העגול של שיטות גישות וכלים למשל דנו באפשרות ללמוד אימון כתואר שני או שלישי באקדמיות בארץ, דבר שעדיין לא קורה. תוצאתו של הדיון הייתה רשימה שמית של שנים עשר אנשים שרוצים לעשות תואר שני ושלישי באימון ולהיות חלק מהאנשים שמנגישים את המחקר לאימון .

"המטרה הייתה לעורר דיון ולתת לאנשים להתבטא, להצהיר בפני המאמנים החברים בלשכה על הפעילות הנעשית בנושא המחקר, מתוך הרצון לדעת יותר על אימון ולבנות את הידע והבסיס שלו בארץ". מעבר לזה היה חשוב לחברי הוועדה שמאמנים ידעו שקיימת אפשרות של מחקר והנה ההזדמנות לדעת מה זה לחקור, איך אפשר לחקור ומי יכול לחקור. להלהיב את האנשים ולמשוך אותם פנימה.

     
 
 
     
     
   
  רח' הצורן 4, נתניה